סינמסקופ. פודקאסט קולנוע עם יאיר רוה

״חוטאים״ הוא הסרט הראשון של ריאן קוגלר (״קריד״, ״פנתר שחור״) שמבוסס על סיפור מקורי פרי עטו ולא מבוסס על דמויות קיימות, והוא חגיגה של קולנוע, מוזיקה, מין ודם. הסרט הזה הוא הפתעה גדולה. ״אהבה מדממת״ שביימה רוז גלאס, עם קירסטן סטיוארט בתפקיד הראשי, שכמו ״חוטאים״ מתרחש גם הוא בדרום ארצות הברית וכמו ״חוטאים״ מציג עולם שממוקם על שפת פתח הגיהנום, היה אחד הסרטים המדוברים של השנה שעברה ורק עכשיו הוא מגיע לישראל בערוץ הסרטים של יס. שלושה חודשים אחרי מותו של דיוויד לינץ׳, זה אחד הסרטים שהכי מושפעים ממנו. מעין ״לב פראי״ פוגש את ״הענק הירוק״. וגם: ״מיינקראפט הסרט״ הוא בעצם אופרת רוק של ג׳ק בלאק.

בסינמסקופ השבוע: שנה אחרי שאלכס גרלנד ביים את "הקרב על אמריקה", שהיה סרט השנה של 'סינמסקופ' ב-2024 [https://cinemascope.co.il/archives/32905], הוא חוזר עם סרט מלחמה חדש, "יחידת העילית". שלושה חודשים אחרי סרטו הקודם, סטיבן סודרברג חוזר עם סרט חדש, "תיק שחור". ומה עושה לורי אנדרסון בסרט תיעודי על אנדי קאופמן? ואל תשכחו ללחוץ על כפתור Follow כדי לא להחמיץ את הפרקים הבאים.

סצינות בשוט אחד ארוך או סרטים בשוט אחד. פתאום רואים אותם בכל מקום. ״התבגרות״ של נטפליקס מציג ארבעה פרקים בשוט אחד. ״הסטודיו״ של סת רוגן באפל טי.וי, מציג פרק שלם בשוט אחד. ״נוכחות״ של סטיבן סודרברג מכיל 35 שוטים ארוכים בלבד בסרט שלם. וגם סצינת הפתיחה של ״שלושת המוסקטרים: ד׳ארטניאן״. האם הקהל שם לב לזה? האם זה רק קריצה פנימית לסיניפילים ומבקרי קולנוע? ומאורסון וולס דרך בריאן דה פלמה, רוברט אלטמן, מרטין סקורסזי, אלפונסו קוארון, ג׳ו רייט ואלחנדרו גונסלס איניאריטו - למה הם בכלל עושים את זה? Scenes in one long shot or movies in one shot. Suddenly you see them everywhere. Netflix's "Adolesence" presents four episodes in one continuous shot. Seth Rogen's "The Studio" on Apple TV, has an entire episode (episode 2) in one single 26 minute shot. Steven Soderbergh's "Presence" contains only 35 long shots in an entire movie. And so does the opening scene of "The Three Musketeers: D'Artagnan." Does the audience notice this? Is it just an inside wink to cinephiles and film critics? And from Orson Welles through Brian De Palma, Robert Altman, Martin Scorsese, Alfonso Cuaron, Joe Wright and Alejandro Gonzalez Inarritu - why do they do it?

אני הכי אוהב לגלות מוזיקה חדשה - או ישנה - באמצעות סרטים, ואת התגלית המוזיקלית הכי מסעירה גיליתי באחרונה בזכות הסרט ההודי 'כל שאנחנו מדמיינים כאור'. אני קצת צונן כלפי הסרט, אבל הפסקול שלו מהמם. קטעים נרחבים בפסקול מבוצעים על ידי אמהוי צגה-מרים גברו. הסרט אף נפתח בהקדשה לכבודה. ומה מתברר: שמדובר בנזירה אתיופית שב-40 השנים האחרונות לחייה גרה בכנסיה האתיופית בירושלים, ובה יצרה חלק נכבד מעבודותיה המוזיקליות. היא הלכה לעולמה בירושלים בדיוק לפני שנתיים, בגיל 99. אני מדבר עליה (ועל הסרט) בפתיחת הפרק. וגם: "פינק ליידי', שביים ניר ברגמן על פי תסריט מאת מינדי ארליך, ועוד המלצות ליום הקולנוע הישראלי שחל היום (רביעי).

מה עושים במאים של סרטי מארוול כשהם לא מביימים סרטים של מארוול? הנה שלושה מהם: האחים רוסו, שחתומים על ״קפטן אמריקה וחייל החורף" ועל שני סרטי ״הנוקמים״ הסופר-קופתיים, מביאים עכשיו לנטפליקס סרט גדוש בעודף-תקציב בשם ״שלב החשמל״, שמצליח לטעות את כל הטעויות של״ שחקן מספר 1״. סקוט דריקסון, שביים את ״דוקטור סטריינג׳״ יצר עבור אפל טי.וי את ״הגיא״, שמצליח לייצר כמה מפלצות די מבחילות. ובבתי הקולנוע: ״חסין כאב״ הוא סרט ביכורים קטן וניסיון מעניין, כמעט שנון, אבל לא מספיק מבריק, ליצור פרנצ׳ייז מקורי של גיבורי על. חבל שאדגר רייט או מתיו ווהן לא ביימו אותו