ציון דרך
יש רגעים בחיים שנראים כמו שבר אבל בדיעבד מתגלים כנקודת מפנה. לא האירוע עצמו הוא הסיפור, אלא התובנה שנולדת מתוכו גם כשאנחנו מסכימים לשחרר אותו. בפרק הזה אני משוחח עם מירב גילי הירש אקטיביסטית חברתית שפועלת כבר מעל עשור, ומאז ה־7.10 נמצאת בלב העשייה למען שורדי המסיבות. כמייסדת “Tribe” היא פועלת להשבת זכויות בהיקפים משמעותיים, יושבת בוועדות בכנסת, ומובילה מאבקים עבור מי שלא תמיד מצליחים להשמיע את קולם מתוך הכרה עמוקה בצורך של כל אדם להיות נראה וראוי. אבל זה לא סיפור של עשייה זה סיפור של דרך אישית - על הבית שהיא גדלה מתוכו שהיתה בו נכות והתמכרות וטראומה. אנחנו מדברים על הרגע שבו הכאב מפסיק להיות משהו שצריך לעקוף והופך להיות משהו שאפשר להסכים להרגיש בלי שהוא יכניע אותך. על ההבנה שציון הדרך האמיתי הוא לא מה קרה אלא היכולת להיות נוכחת בתוך מה שקורה, גם כשהוא לא נוח, גם כשהוא כואב מאוד. מירב מספרת על איך טראומה מנתקת מהגוף, מההווה, מהיכולת להגיב מתוך בחירה. והדרך חזרה אל עצמה היא לא רעיון אלא חוויה מתוך חיבור שמאפשרת להרגיש, להבחין, לתת מילים, ולבנות מחדש אמון קודם כל עם עצמה. בתוך זה מתבהרת גם הבחנה חשובה: יש הבדל בין תמימות שאפשר לנצל, לבין פתיחות חיה עם גבולות. לב פתוח בלי הבחנה לא מחזיק והעבודה היא ללמוד את המידה המדויקת: לבסס גבולות, ליצור קשרים בטוחים ולקחת אחריות. ומתוך כל זה צומחת גם אמונה מורכבת ולא נאיבית: לא הכל טוב, אבל הכל לטובה. אמונה שדורשת ערות, פיכחות, ונוכחות לא בריחה. הסיפור לא מגדיר אותנו הוא יכול להיות מקפצה אל מה שמעבר, וכשאנחנו מסכימים לכך, אפשר גם לשחרר אותו ולהשתמש בו במקום שהוא ישתמש בנו. זה פרק על כאב שהופך לדרך. על שבר שהופך לנקודת מפנה. ועל הבחירה להפוך את הסיפור לכלי עבור טוב גדול יותר. לכולנו יש סיפור. השאלה היא מה אנחנו בוחרים לעשות איתו.
14 episodios
Comentarios
0Sé la primera persona en comentar
¡Regístrate ahora y forma parte de la comunidad de ציון דרך!