סינמסקופ. פודקאסט קולנוע עם יאיר רוה

בפברואר 2019, רגע אחרי שזכה בדוב הזהב בפסטיבל ברלין, הגיע נדב לפיד לאולפן סינמסקופ ברדיו הקצה לשיחה בת שעה על בימוי, תסריט, מוזיקה, ריקודים וקולנוע שהולך על הקצה. כעת לפיד חוזר עם סרט חדש, ״כן״, אחד המועמדים הבולטים לזכות בפרס אופיר (שהיום ננעלה ההצבעה לקראתו), וכדאי לחזור לשיחה הזאת שבה לפיד עורך כיתת אמן על הקולנוע שלו ומה זה בכלל קולנוע

זה היה קיץ מעניין מאוד לסרטי אימה, וגם לסדרת הטלוויזיה ״הנוסע השמיני: כדור הארץ״ בדיסני+. שני סרטים אמנותיים, פסטיבליים שהולכים למקומות מאוד קיצוניים וכל שוט בהם נמשך המון-המון דקות, עם שניהם היה לי מאוד קשה ומסיבות שונות. האחד הוא ״טרופיקנה״ הישראלי. השני הוא ״אפריל״ הגיאורגי שעלה עכשיו באתר הסטרימינג Mubi

הסרט החדש של ווס אנדרסון, ״העוקץ הפיניקי״, סוף סוף מגיע לישראל. יש בו את כל היתרונות של סרטיו הקודמים של אנדרסון הסרט השני של סלין סונג, ״מאץ׳ מושלם״, גם סוף סוף מגיע לישראל. יש בו את כל החסרונות של סרטה הקודם, ״חיים שלמים״ ״אף אחד 2״ הוא סרט מכות מצחיק אלים ומבדר שלוקח פורמט מבריק ומפתיע מהסרט הקודם ומחליף את הבמאי הרוסי בבמאי אינדונזי, שתמצאו את סרטיו הקודמים בנטפליקס

סרט חדש ומעניין מאוד - אבל גם אלים, מלחיץ ואינטנסיבי - נחת על העולם השבוע. בעברית הוא נקרא ״שעת הנעלמים״. באנגלית: Weapons הבמאי הוא זאק קרגר (״ברברי״) שמזנק לליגה של ג׳ורדן פיל ואלכס גרלנד עם תסריט שנראה כאילו נחטף ממוחו של סטיבן קינג ובימוי שמושפע מדיוויד פינצ׳ר ופול תומס אנדרסון. לצד ״חוטאים״ של ריאן קוגלר זה עוד תסריט מקורי שעושה שימוש במוסכמות של סרטי אימה כדי לשחק עם הז׳אנר וגם להעביר איזשהו מסר חברתי שדורש פיענוח. וגם: ״להחזיר אותה״ של האחים פיליפו (״נגעת נרצחת״), שיש בו לא מעט קווי דמיון עלילתיים עם ״שעת הנעלמים״ וגם הוא סרט אימה יוצא דופן, אבל שאהבתי פחות. ועוד ועוד...

הקומדיה המטורפת והפארודיות הקולנועיות של שנות השמונים והתשעים חוזרות. ״גילמור המאושר 2״ מחזיר את אדם סנדלר 30 שנה לאחור ו״האקדח מת מצחוק״ מקים לתחייה מותג בן 40 שנה שבו ליאם ניסן בן ה-73 מחליף את לזלי נילסן בן ה-62 (ראשי התיבות נשארו זהים: ל״נ מחליף את ל״נ), וכך סרטים שהיו פעם לבני 15 הם כיום סרטים לבני 55. וגם: ״חלומות״ של מישל פרנקו - עם ג׳סיקה צ׳סטיין בתפקיד הראשי - הוא סרט פסטיבלים קר, קשוח ונועז על תשוקה אובססיבית שהוא גם משל מטריד על היחסים הנצלניים של ארה״ב ומקסיקו. והטוויסט: הבמאי המקסיקני מישל פרנקו עכשיו גר בישראל, ואת המיקס ל״חלומות״ הוא עשה בארץ